כשמדברים על הגאונות של אפל חושבים בדרך כלל על חווית השימוש במוצרים שלה: כפתור אחד שעושה הכל, לפטופ שלא עבר ריסטארט בחיים ואפליקציות שנסגרות בתנועה רומנטית. אבל נחשו מה, גם הקופי הוא חלק בלתי נפרד מחוויית המותג שלהם.
מותג שמתיימר להיות חכם צריך למצוא את הדרכים לכתוב את עצמו בצורה חכמה. מותג סקסי צריך להיות כתוב בצורה מושכת. מותג מלוטש צריך להגדיר איך הניצוצות שלו נשמעים. כשמסתכלים על הקופי של אפל מגלים שכמו חווית השימוש, גם הכתיבה שלה היא חלק בלתי נפרד מההילה שמסביבה. ואולי אפילו יותר.
אותם עקרונות שמשדרים הרמוניה, סימטריה, נקיון ופשטות אינטיליגנטית, מתחבאים גם במילים, שמתנהגות כמו המוצרים שלה: רעיונות גדולים, לבושים בחליפה מינימליסטית ומדויקת. חליפה שלא רואים בה את התפרים.
חזון בשירות היום יום
שנת 2001 ואפל משיקה את ה-iPod. חמישה ג'יגה של מוזיקה בנגן דק יותר מחבילת קלפים. הסלוגן: אלף שירים בכיס שלך. מציאות יומיומית פשוטה, ארוזה במשפט גדול מהחיים של אז.
הרעיון נשמר עד היום. בואו נסתכל מקרוב על הקופי שליווה את השקת ה-VISION PRO, משקפי המציאות המרחבית שהיא שחררה לעולם לפני כשנה. ככה היא עושה את זה:
The ultimate theater. Wherever you are או free your apps. And the rest will follow.
והרעיון הוא שהסיפור של השאיפות, הצרכים והרצונות של המשתמשים, ארוז בסיפור שמחבר את הקוראים למשהו גדול באמת.
זה לא קופי, זאת גישה
הגישה של כל מותג קובעת את המיצוב שלו. אפל למשל מרחפת בעולם פתוח שדוחף קדימה. מה זה אומר בפועל? שאפל לא מתעכבת על בעיות, אלא מתמקדת בפתרונות ובהזדמנויות.
היא לא תשחק על הרגש הנוסטלגי או תדבר על רגעים שאבדו. היא כבר לוקחת אותנו אל המצב החדש.
קבלו דוגמאות: Be in the moment. All over again. או A workspace with infinite space
זאת גישה שמבטיחה חוויה שלמה, מרגשת ומלהיבה בלי לחפור על הכאב שהיא באה לרפא. בעיות? את זה היא משאירה לאנדרואיד.
קצב קצב
את הטקסטים של אפל אפשר לקרוא עם מטרונום. צמד משפטים ישירים וקצרים. שני משפטים שנשמעים דומה, אבל לא. אפל משתמשת במבנה כזה או דומה לו לצד כל המוצרים שלה. הקצב מוכר, קבוע אבל גם יודע להישבר. הוא חתום ורשמי אבל מעניין ומעורר מחשבה. זו מוזיקה שנעים לשמוע וקל לזכור. אלגנטי ומדויק ועם קטע כמו לוגו בצורת תפוח עם ביס.
להגדיר ולהוביל את הקטגוריה
תפיסת איכות אפשר להשיג דרך שפת מותג רשמית ומלאה בחשיבות עצמית, או דרך משחק בין הצהרות גדולות לבין ז'רגון מקצועי ושיחה על הערך שאנחנו נקבל.
דוגמאות? בבקשה. את הטקסט על ה-AirPods 4 היא פותחת בהצרה גדולה: Iconic. Now supersonic.
כשהיא אומרת על האוזניות: Personalized Spatial Audio with dynamic head tracking היא לא מצפה שתהפכו לטכנאי סאונד או שתבינו בדיוק מה זה אומר, אבל זה מעלה את הערך הנתפס
של המוצר הזה. והמשפט שבא אחריו כבר מוריד את השיחה המקצועית לשיחה צרכנית – "חווית שמע תלת-ממדית למוזיקה, סרטים משחקים ועוד.
פשטות וישירות
